קנה המידה הוא ההחלטה הראשונה בכל דגם, והוא קובע כמעט הכל: גודל הבסיס, מה יהיה אפשר להראות בפנים, כמה זמן הייצור ייקח והמחיר. זו לא בחירה אסתטית — היא נגזרת מהשאלה למה הדגם נועד.
1:200 — מתחמים ושכונות
כשצריך להראות יחסים בין בניינים, צפיפות ופיתוח שטח. בקנה מידה הזה בית פרטי הופך לגוש קטן בלי פרטי חזית, אבל מתחם שלם נכנס לבסיס אחד שאפשר להרים ולהזיז.
1:100 — ברירת המחדל לבית פרטי
הקנה מידה הנפוץ ביותר, ולא במקרה: וילה טיפוסית מגיעה לבסיס של כ‑30–38 ס״מ — גודל שנכנס לשולחן ישיבות, אפשר לצלם אותו היטב, ורואים בו חלונות, מרפסות, פרגולות וגינון. גם קומות נשלפות עובדות טוב בגודל הזה.
1:75 — כשהריהוט חשוב
הקנה מידה שמאפשר להראות ריהוט פנימי משכנע: ספות, שולחנות ומיטות שנראים כמו עצמם ולא כמו קוביות. מתאים במיוחד לדגמים שנועדו למכירה של דירות לדוגמה.
1:50 — דגמי פנים
כשהדגם מתמקד בחלל אחד — דירה, לובי או חדר תצוגה. כאן רואים כל פרט, כולל חיפויים ומדרגות, אבל הבסיס גדול והמשקל עולה. בדרך כלל מודפס כחלוקה לחלקים.
שאלה אחת מכריעה את הבחירה: איפה הדגם יעמוד? דגם שלא נכנס לשולחן שבו הוא אמור להיות מוצג — לא משרת אף אחד.
אם אתם לא בטוחים, שלחו לנו את התוכנית ואת גודל המקום שבו הדגם יוצג, ונחזור עם המלצה מדויקת ועם הצעת מחיר לשניים‑שלושה קני מידה להשוואה.